<h1>ראבי"ה סימן אלף ע"ז</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ובצירופי איסורין פסקו רברבתא דהלכה כרבי מאיר שמצטרפין ואוסרין אפילו אם חלוקין בשמותיהן רק שיתנו בין כולן טעם בהיתר. ושאור של איסור(ן) שנפל(ו) לתוך העיסה ופגמה מותרת ולא קיימא לן כר' זירא דאמר הואיל וראוייה לחמע בה כמה עיסות אחרות (ודיחוייא) [דדיחוייא הוא] והא דאמרי ליה רבנן לר' שמעון עיסה זו ראוייה לחמץ בשתי שעות מי גרם לה שתחמץ בשעה אחת איסור, במילתא בעלמא אוקמ'. ולא קיימא [לן] כר' שמעון דאמר דאפילו איסור ואיסור אין מצטרפין כיון דאין האחד לבדו נותן טעם בהיתר. אלא כרבי מאיר קיימא לן דמצטרפין. ויש שפסקו הא מני ר' מאיר היא [ס"ו ע"א], ולא סבירא לן כוותיה. ולא נראה, דהלכה כר' מאיר והיינו דתניא הערלה וכלאי הכרם מצטרפין ר' שמעון אומר אין מצטרפין. ויש ספרים שכתוב בהו דתנן כי יש משנה שנוייה דוגמתה במסכת' ערלה [פ"ב מ"א], וקיימא לן כסתם מתניתי', ומיירי בתערובת כגון שאור של ערלה וכלאי הכרם שנפלו לתוך העיסה דהא עלה מייתינן לה הכא. ולא דמיא למתני' דמסכת מעילה ששנויה בלשון הזה בפרק קדשי מזבח [י"ח ע"א] דאוקימ' התם תני אין צריכין לצרף, דההיא מיירי בלא תערובת ובלא נתינת טעם אלא כגון שהוא בעין (דאזלי) [דאזיל] לטעמי' דתנן במסכת' מכות [י"ג ע"א] ר' שמעון אומר כל שהוא למכות.
